השימוש בפרופילים פיקטיביים ברשתות החברתיות הולך וגובר, והרושם הוא שכולם עושים את זה: מפוליטיקאים לחברות מודיעין עסקי, מהאקרים לחוקרים פרטיים, ממשרדי פרסום לחברות מסחריות. נכון לשנת 2018 ההערכה הייתה שבפייסבוק יש כ- 66-88 מיליון חשבונות פיקטיביים, בטוויטר יש כ- 60 מיליון חשבונות פיקטיביים, ובאינסטגרם יש כ- 95 מיליון חשבונות פיקטיביים. בסך הכל, ההערכות מדברות על כך שכ- 7.5-9.5 אחוזים מכלל החשבונות ברשתות החברתיות הם חשבונות פיקטיביים.
האם השימוש בפרופילים פיקטיביים בכלל מותר? התשובה לשאלה הזו מורכבת, ולכן מצאנו לנכון להביא ‘מורה נבוכים’ לשימוש בפרופילים פיקטיביים או להתגוננות מפניהם.
נפתח ונאמר, כי מדיניות השימוש של רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר אוסרת שימוש בפרופילים פיקטיביים. אבל השאלה שלנו היא לא מה מדיניות השימוש מתירה או אוסרת, אלא האם הפעלה של פרופילים פיקטיביים נחשבת לעבירה פלילית.
על פניו, שימוש בפרופיל פיקטיבי הוא מעשה של התחזות לאדם אחר. חוק העונשין, שהוא החוק הקובע את המותר והאסור מבחינה פלילית בישראל, קובע בסעיף 441 איסור כללי על התחזות לצורך מרמה: “המתייצג בכזב כאדם אחר, חי או מת, בכוונה להונות, דינו – מאסר שלוש שנים”. לפי הסעיף הזה, שימוש בפרופיל פיקטיבי עלול להוות עבירה פלילית, מפני שמהות השימוש בפרופיל פיקטיבי היא ייצוג בכזב כאדם אחר והמטרה של השימוש יכולה להיחשב כהונאה.
אלא שבתי המשפט פירשו פרשנות מצמצמת את לשון החוק וקבעו כי מכיוון שהחוק דורש התחזות לאדם “…חי או מת”, הכוונה היא שכדי שהתחזות תהיה עבירה פלילית על האדם המתחזה צריך להתחזות לאדם אמיתי, קיים, ולא לאדם פיקטיבי ומומצא (ע”פ 499/72 אל שעבי נ’ מדינת ישראל, פ”ד כז(1) 602 (1973)). אמנם מדובר על פסק דין משנת 1973, אבל פסק הדין הזה קיבל חיזוק בפסיקה מאוחרת יותר של בתי המשפט, שאימצו את הקביעות שלו (ת”פ 3445-07 מ.י. פרקליטות מחוז ת”א – פלילי נ’ לייטנר (פורסם בנבו 1.6.2011)).
לכן, אם אתם מעוניינים לעשות שימוש בפרופיל פיקטיבי שלא יהווה עבירה פלילית, הפרופיל צריך להיות של אדם מומצא, שאינו קיים, ולא של אדם אמיתי, ושימוש בשמו או בתמונתו של אדם קיים בפרופיל מזויף היא עבירה פלילית.
בנוסף, חוק העונשין קובע איסור על התחזות לעובד ציבור (סעיף 441 לחוק) ואוסר התחזות כבעל תעודה (סעיף 443 לחוק) כדוגמת עורך דין, רופא, רואה חשבון וכדומה, ולכן כמובן שאסור לפתוח פרופיל פיקטיבי של ‘בעל תעודה’ שכזה.
אבל בכך לא נגמרות הדילמות החוקיות בנוגע לפרופילים פיקטיביים, ויש לבחון את המטרה של השימוש בפרופילים פיקטיביים, כי המטרה עצמה יכולה להפוך את השימוש ללא חוקי.
השימוש בפרופילים פיקטיביים נעשה לשתי מטרות עיקריות – האחת היא בילוש והשגת ידיעות, והשנייה היא פרסום וקידום או לחלופין הפצת ידיעות כוזבות באמצעות תגובות ולייקים מפרופילים פיקטיביים. במאמר הזה נעסוק אך ורק בשימוש לצורך השגת ידיעות, ואילו בנושא פרסום לצורכי קידום, תעמולה או הפצת ידיעות כוזבות נעסוק במאמר הבא.
בילוש והשגת ידיעות באמצעות פרופילים פיקטיביים נעשה בכל הרשתות החברתיות, והדרך היא אותה הדרך: בונים פרופיל פיקטיבי משכנע, יוצרים קשר אקראי לכאורה עם המטרה באמצעות הפרופיל המזויף, בונים לאורך תקופה מערכת יחסים עם המטרה ולבסוף מקבלים מהמטרה ידיעות מבלי שהאדם מושא החקירה בכלל שם לב. בדרך זו אפשר להשיג מידע עסקי רגיש, מידע אישי פרטי וחסוי, מידע חברתי שעשוי לסייע לתקיפות סייבר ועוד.
מי שמפעיל פרופילים פיקטיביים הן לרוב חברות מודיעין כדוגמת חברת Black Cube הישראלית, שמתמחות בין היתר בעבודת מודיעין והשגת מידע ברשתות חברתיות.
אלא, שעל פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל”ב-1972, על מנת לעסוק ב’השגת ידיעות עבור הזולת’ יש צורך ברישיון חוקר פרטי. נכון שהחוק דיבר על השגת ידיעות בדרך הישבה והטובה של בילוש ומעקבים או התחזות ‘פיזית’ ולא בדרך של שימוש בפרופילים פיקטיביים ברשתות חברתיות, אבל ניתן לפרש את החוק כך שיאסור גם על שימוש בפרופילים פיקטיביים לצורך השגת ידיעות בלי רישיון חוקר פרטי.
הבעיה היא שרוב העוסקים בתחום הפעלת פרופילים פיקטיביים אינם מגיעים מתחום הבילוש והחקירות אלא מתחומי הסייבר, ואין להם רישיון חוקר פרטי, ולכן החוק עלול להגביל אותם. אחד הפתרונות למצב הזה הוא שחברת המודיעין שאין לה רישיון חוקר פרטי תקים את הפרופיל הפיקטיבי, אבל מי שיפעיל אותו בפועל יהיה מי שהזמין את הפעולה, מכיוון שחוק חוקרים פרטיים לא מונע מאדם פרטי להשיג ידיעות עבור עצמו.
הבעיה החוקית השלישית היא איזה סוג מידע השגנו באמצעות השימוש בפרופיל הפיקטיבי ומה אנו מבקשים לעשות עם המידע הזה. הסיבה לכך היא שחוק הגנת הפרטיות מגביל את השימוש שאפשר לעשות במידע שהושג, לדוגמא: אסור להעתיק תוכן של מסמכים (לרבות ‘מסמכים’ אלקטרוניים) שלא נועדו לפרסום; אסור להפר חובת סודיות של אדם לגבי ענייניו הפרטיים; אסור לעשות שימוש בידיעות שהתקבלו מאדם שלא למטרה לשמן נמסרו; אסור לפרסם פרטים הנוגעים לצנעת חייו של אדם ועוד.
לכן, אם מטרת השימוש הפרופיל פיקטיבי הוא השגת מידע שניתן יהיה לעשות בו שימוש אחר כך בבית המשפט לדוגמא, חשוב לדעת כיצד ניתן יהיה להשיג את הפרטים הללו בצורה ‘לבנה’, כלומר בצורה שתאפשר להציג אותם ללא חשש של עבירה על החוק.
הנושא האחרון שצריך לקחת בחשבון כאשר שוקלים לעשות שימוש בפרופילים פיקטיביים ברשתות חברתיות הוא שאלת הבינלאומיות של עולם הסייבר. אם תשימו לב, עד עכשיו הסתמכנו אך ורק על חוקים ופסקי דין ישראליים, אבל מה קורה במצב בו הפרופיל הפיקטיבי נפתח והופעל מסין, לדוגמא, שם אולי אין איסור חוקי על התחזות? או אם המטרה של הפרופיל הפיקטיבי היא אזרח ונצואלה, שם ייתכן שאין צורך ברישיון חוקר פרטי על מנת להשיג ידיעות? ומה קורה אם מי שמפעיל את הפרופיל הפיקטיבי היא חברה שמאוגדת בפנמה, שהשרתים שלה נמצאים בקפריסין?
שאלת הדין החל על עולם הסייבר היא שאלה מורכבת שלא נענה עליה במאמר זה, אבל היא פותחת עולם שלם של אפשרויות לצורך תכנון נכון, יעיל וחוקי של שימוש בפרופילים פיקטיביים בהתאם לדינים הספציפיים שחלים בכל מדינה ומדינה, ולא פעם אפשר להתאים את מבנה ההפעלה של פרופיל פיקטיבי כך שהוא יעקוף מגבלות חוקיות של מדינה כזו או אחרת.
לסיכום, הפעלת פרופילים פיקטיביים בצורה חוקית ומיטבית היא אפשרית, כל עוד היא נעשית בזהירות ובצמוד לייעוץ משפטי מותאם אישית לכל הפעלה.