יש הסכמה גורפת בין כל המומחים, תחום אחד שכולם מסכימים שהוא כבר לא העתיד אלא ההווה – תחום הרחפנים. רחפנים הם כבר לא תחביב של כמה משוגעים לדבר, הם כאן ועכשיו ומשנים את המציאות בעודנו מדברים. כבר היום יש עשרות שימושים אפשריים לרחפנים, ובהם צילום אווירי, פיקוח על בנייה, חילוץ והצלה, כיבוי אש, שיטור, פיקוח וניטור שטחים חקלאיים, ביצוע משלוחים, חיזוי מזג אוויר, טיפול בתקלות במתקני גובה כדוגמת עמודי חשמל או אנטנות סלולאריות, צילום אירועי ספורט, ייצור, שילוח ועוד.
אם כיום עוד אפשר ללכת ברחוב בלי להיות מתחת לצל (או מצלמה) של רחפן, על פי התחזיות בשנת 2020 יהיו בעולם כ- 7 מיליון רחפנים, בעוד 10 שנים הרחפנים יהיו מראה יום יומי, ובעוד 20 שנה הרחפנים יהיו נפוצים וינטרו את הסביבה שלהם ממש כמו התפוצה מצלמות רשת היום.
השילוב של יכולת טיסה פשוטה וקלה, יחד עם יכולת צילום ונשיאת מטענים, הופכת את הרחפנים ליעילים כל כך, אבל גם מורכבים כל כך מבחינת הרגולציה החוקית המוטלת עליהם, בכמה מישורים שונים.
אנחנו נעסוק בשלושת המישורים החוקיים של הפעלת רחפנים: דיני הפעלת כלי טיס, דיני הפרטיות ודיני הקניין. ישנם מישורים אחרים, כמו חובת אבטחת מידע, תקנות בטיחות ורישוי ועוד, אבל אלו לא המישורים העיקריים, בעיקר לא בישראל. בישראל ישנן בעיות אחרות, כמו טווח התדרים בו מותר להשתמש לצורך שליטה ברחפן או דיני הטסה ביהודה ושומרון, אבל באלו נעסוק בעתיד.
המישור הראשון הוא כאמור דיני הפעלת כלי טיס בישראל. הרגולטור במקרה הזה היא רשות התעופה האוירית (רת”א), שאחראית על הסדרת כל התעופה האוירית בישראל. למה רגולטור כל כך כבד, מורכב וטכני מופקד על תחום כל כך דינמי כמו רחפנים? התשובה היא פשוטה – המדיניות של רת”א עוד משנת 2011 היא שכל מה שטס בשמים, בין אם זה מטוס, דאון, גלשן ממנוע ובהחלט גם רחפן, הוא כלי טיס כמו כל כלי טיס אחר, ולכן הוא מצריך רישוי. הרבה רישוי.
הניסיון להבין מי צריך איזה רישיון הוא עניין מורכב ומסובך, ולכן נעשה בו סדר.
כלל הזהב נכון לכתיבת שורות אלו הוא שכאשר מדובר על הטסה למטרות פנאי וספורט אין צורך ברישיון עבור הטסה, אין צורך ברישום הרחפן, ואין גיל מינימאלי להטסת הרחפן. אלא שטיוטת התקנות החדשות המסדירות את נושא הרחפנים ישנו את המצב, ויקבעו חובה לרשום כל רחפן שמשקלו מעל 250 גרם, חובה לעבור מבחן עיוני לצורך ההטסה, והגיל המינימאלי להטסת רחפנים ללא ליווי מבוגר יהיה 16.
הבעיות הגדולות מתחילות כשמדובר על הטסה למטרות ‘מסחריות וכלליות’. המילה ‘מסחריות’ היא ברורה – הטסה עבור תמורה. המילה ‘כלליות’ מייצגת הטסה עבור מטרה שאינה עבור תמורה, אבל גם אינה מטרת פנאי וספורט, לדוגמא הפעלת רחפנים על ידי חברות קבלניות לצורך פיקוח על אתרי בנייה, הטסת רחפנים על ידי רשויות הצלה, הטסת רחפנים למשימות הומניטריות וכדומה.
ומה נדרש מכל אותם גופים שמפעילים רחפנים שלא לצרכי ספורט? התשובה היא הליכי רישוי דומים מאוד לאלו שנדרשים מחברות תעופה מסחריות, רישוי שנקרא לו ‘השילוש הקדוש’: רישיון הפעלה אווירית לחברה המפעילה את הרחפן, רישיון טיס למי שמטיס את הרחפן, ורישיון לרחפן עצמו. אם השימוש הוא מסחרי, יש צורך גם ברישיון הפעלה מסחרי.
רק כדי לתת מושג על מורכבות הליכי הרישוי, חברה שמבקשת רישיון הפעלה אווירית תידרש להגיש בקשה ראשונית, לכתוב ספר עזר מבצעי עם נהלים מפורטים, לציין את מטרות ההפעלה, להיפגש עם נציגי רת”א, להגיש בקשה רשמית, לעמוד בבדיקות ובחינות ועוד. כדי לקבל גם רישיון מסחרי, צריכה החברה להגיש תוכנית עסקית כולל צפי הכנסות והוצאות ל- 3 השנים הבאות, לפרט את הכלים אותם תפעיל, להציג מכתב כוונות מחברת ביטוח ועוד. כמובן שלאורך כל הדרך צריך להתמודד עם רת”א, ששיקול הדעת שלה במתן רישיונות הוא רחב מאוד.
אם החזקתם מעמד עד פה, עולה השאלה למה להשקיע את כל המאמץ. התשובה היא שדווקא עכשיו זה הזמן להשקיע את כל המאמץ, כי כרגע השוק לא רווי ולפי אתר רת”א רשומות בישראל כ- 100 חברות בעלות רישיון מפעיל אווירי לרחפנים בלבד, בכל התחומים. נכון שבשוק עובדות הרבה מאוד חברות ואנשים פרטיים בלי רישיון מתאים, אבל לפי ההצהרות של רת”א הטסת רחפנים ללא רישיון הוא עניין שעומד להסתיים, ויש כוונה להתחיל לטפל במטיסים ללא רישיון באופן פלילי בדומה לטיפול במי שנוהג ברכב ללא רישיון. ברגע שזה יקרה יתחיל שטף של בקשות רישיון, לא ניתן יהיה לפלעול ללא רישיון, הליכי הרישוי יתעכבו בגלל העומס הצפוי על רת”א, וחברות שכבר יהיו “מרושיינות” יהיו היחידות שיוכלו לפעול בשוק. לכן, כל חברה שרואה עצמה פועל בתחום לטווח ארוך צריכה להתחיל את הליכי הרישוי כבר עכשיו.
עו”ד דודי פרחיה הוא היועץ המשפטי של אגודת התעופה הכללית.